נושאים חמים
 עובדים בחקלאות
 פעילות הועד
 מזג אוויר ונתוני גשם
מה באתר
 היסטוריה
 סיפורי משפחות
    אשכנזי בינימין וחיה-שרה
    ברקוביץ זאב ולאה
    גולדשטיין יצחק וחייה
    גרף יוסף שרה ואסתר
    וילדר שלמה ואיטה
    חמליצקי (תשבי) צבי ואלישבע
    פויזנר וינשטוק
    צאירי דויד יוסף ומרים
    צוקרמן עזרא ואסתר
    קרניאל (ובלום) מרדכי ולאה
    רוזנבאום ישראל ודבורה
    שכטר ישראל מרים וטובה
    שפירא זאב ודבורה
 מסמכים ופרוטוקולים
 גלרית תמונות
האתר
 תנאי שימוש
 מחפשים קשר משפחתי
ראשיאודותצור קשר  
חיפוש באתר
צאירי דויד יוסף ומרים

סופר מפי אברהם צאירי

המשפחה  הגיעה לזכרון יעקב בשנת 1911 – תרע"ב. באותה שנה הגיעו לזכרון יעקב כמאה ושלושים איש מעולי תימן וביניהן משפחת צאירי. לא פשוטה הייתה ההשתלבות של עולי תימן במושבה. היו מן האיכרים אשר התנשאו מעל העולים החדשים. לא תמיד נמצאה להם עבודה, וחלקם אשר עסקו בתימן במסחר ובצורפות, היו צריכים להסתגל לעבודת האדמה.

אבי המשפחה דוד יוסף צאירי ומרים רעייתו היו הזוג התימני הראשון שנישא נולדו להם 4 בנות ו-3 בנים.
דוד יוסף צאירי היה יזם בנשמתו אשר שאף להיות יותר מאשר פועל שכיר. היה לו חזון להיות אף הוא חקלאי ובעל אדמות. הוא לא רק שנעשה כזה, וראה ברכה בעמלו ויבולים טובים אלא שהפך להיות דמות מובילה בחיי הקהילה התימנית, ובחיי הקהילה בכלל בזכרון יעקב. השתלבות הקהילה התימנית, לאורך השנים כחברים משפיעים בזכרון יעקב התרחשה לא מעט בזכותו ובזכות התעקשותו  ופעילותו הציבורית.

תחילה עבד דוד יוסף, כשומר מטעם פיק"א. הוא עשה זאת במשך 17 שנים. יום אחד נפצע מכדור של חייל תורכי בעת ששמר בפרדס נזלה. הד"ר הלל יופה הוא שהציל את חייו. לאחר מכן הפך להיות העגלון של פקיד הברון רפאל כהן, והיה מסיע אותו ממקום למקום. בעת היותו עגלון היה יוצא ובא גם אל בית האריזה של פרדס נזלה למרגלות המושבה. באותו זמן הועסקו בבית האריזה רק הערבים שהיו מיומנים במלאכת האריזה. יום אחד הבין כי משלוח של תפוזים לאירופה מתעכב, כיוון שהערבים אשר הועסקו בבית האריזה היו בעיצומו של חודש הרמדאן. צאירי שלמד את המלאכה מביקוריו במקום גייס לעבודה את חבריו מקרב התימנים, ובפעם הראשונה נכנסו ידיים עבריות אל בית האריזה.

בהמשך החליטו בפיק"א לפטר חמישה אנשים. האב היה אז חבר בועד. אחד מבין אלו שהיו מיועדים לפיטורין היה אדם מבוגר, אשר לו פוטר היה  לו קשה למצוא עבודה אחרת. הוא פנה לדוד יוסף בבקשה כי יתפטר במקומו ואכן כך היה. צאירי התפטר והפך להיות מנהל המשק החקלאי של משפחת אהרונסון.  שם עבד 18 שנים עד לקום המדינה. עם הכרזת העצמאות של המדינה – הכריז גם צאירי על "עצמאותו".

הדבר התאפשר בידו בגלל חזון והראיה שלו לטווח הארוך. כי בהיותו פועל שכיר כבר החל לרכוש קרקע וחפר באר מים בנזלה ונטע כרם יין. וכשגדלו הילדים חיים וישי ז"ל והצטרפו למשק, חלה התפתחות רצינית בהמשך נטעו כרמים ונשתלו ירקות כמו כן הוקם בית בד בשותפות עם אריה ניידרמן שפעל עד 1956.

כבר בשנות ה 30 היה נציג התימנים בוועד המושבה. עם קום המדינה ב 1948, יצא גם צאירי ל"עצמאות". ב 48  ארגן את התימנים כמפלגה "התאחדות התימנים" שרצה לבחירות והצליחה להעביר ציר- נציג במועצה המקומית החדשה שנבחרה. 

בזמנו היה זה סיפור לא פשוט, עד שהמשפחה נתקבלה כחברה באגודת הכורמים. "אבל בהמשך לא רק שהיינו חברים, אלא גם צברנו כוח לא מבוטל, היות ומספר הקולות היה על פי כמות הענבים. ולנו היה יבול הענבים הגדול ביותר".  מספר אברהם. דוד יוסף היה בין השאר חבר בוועד הפועל של התאחדות התימנים, חבר בוועדה החקלאית ויו"ר מכבי זכרון יעקב

היות ומרבית השטחים של המשפחה באזור החוף, החלה המשפחה להתמקד גם בגידולים מסורתיים פחות. צאירי, היה הראשון שהתחיל לגדל בננות באזור החוף לפני קום המדינה השתילים הובאו מיריחו. ב- 1950 חוסלו כל הבננות בגלל השלג שירד". וכן היו בין חלוצי גידול הירקות תחת יריעות ניילון בחוף הכרמל.

אברהם הצטרף לאחיו חיים וישי ז"ל בשנת 1962/3 והם המשיכו להתרחב ולפתח את המשק ובהמשך גם בניהם של חיים וישי ז"ל ממשיכים במשק.

גלריית תמונות משפחתית
עץ משפחה
סיפורי משפחות
אשכנזי בינימין וחיה-שרה
ברקוביץ זאב ולאה
גולדשטיין יצחק וחייה
גרף יוסף שרה ואסתר
וילדר שלמה ואיטה
חמליצקי (תשבי) צבי ואלישבע
פויזנר וינשטוק
צאירי דויד יוסף ומרים
צוקרמן עזרא ואסתר
קרניאל (ובלום) מרדכי ולאה
רוזנבאום ישראל ודבורה
שכטר ישראל מרים וטובה
שפירא זאב ודבורה
היסטוריה
ראשית דבר
זמארין
הברון נחלץ לעזרה
כרמים
חקלאות בראשית ההתיישבות
תולדות ההתארגנות החקלאית
נושאים חמים
עובדים בחקלאות
פעילות הועד
מזג אוויר ונתוני גשם