סופר מפי ישראל אשכנזי

ההיסטוריה המשפחתית ידועה וכתובה אך אספר זיכרונות ילדות ונעורים אומר ישראל בחיוך גדול ובעיניים בורקות ואכן יש ויש. 

משפחתי גרה ברחוב המייסדים עם סבתי חי-שורה לבית וילדר, בעלה, בנימין היה נגר עגלות, היה לו בית מלאכה  "וואק שטייל" בגרמנית, הוא למד מקצוע זה  מהטמפלרים בחיפה, הוא היה חלק מצוות שבנה עגלות שונות כמו דיליג’נס, כרכרות רגילות ועגלות ארוכות להובלות תבואת השדה וענבים ליקב. ליד ביתנו גידלו תפוחי אדמה. גזרים ובצלים ב"חקורה" (גינת המשפחה), במשך השנים נטעו שסק והדרים. בחצר גידלנו גם חיות לצרכי הבית, תרנגולות. קצ’קס, פרות ועוד. בילדותי הייתי מתגנב לעגלות שסבא היה בונה ומחפש שבבי עץ כדי ליצור דגמים שונים, על כך סבי כעס מפני שהשאלתי את כלי העבודה שלו ולא החזרתי למקום.

בתקופה זו היה מבקר בן דודי, שלמה פסטר מבנימינה. היינו מתחרים ומשליכים ביצים בקיר שבלול, סבתי הייתה צועקת "גוועלד" ומגרשת אותנו. את הפרות היינו חולבים ושולחים לגורן ואחר כך הולכים לבית הספר. הפרות חזרו לבד. כל אחת ידעה את הדרך. מצאה את בית המשפחה ונכנסה לחצר.

אני ויונתן תשבי היינו חברים מאד טובים (עד היום) פעם יונתן ואני לקחנו שני חמורים והחלטנו לרכב לטנטורה בדרך "הדפלה" שהייתה דרך קצור עם מעיינות מים, החמור של יונתן התעקש לא לעבור במים. חזרנו כל הדרך ופנינו לדרך אחרת. אני זוכר איך פעם, משפחות שלמות היו מעלות את הילדים לעגלות .יורדות לים בבוקר, חוזרים לקראת ערב מבושלים. אדומים וסמוקים כמו עגבניות בשלות.

מה אני זוכר מאמא שלי? אבא היה מביא ענבי מוסקט לבנים. כל המשפחה התיישבה להוציא את הגרעינים מתוכם עם סיכת ראש. כאשר אמא שלי הייתה עושה ריבת דליקטס ממש, היא עשתה גם ריבות פשוטות יותר מענבי הקריניאן – אותו קריניאן שעקרו ונטעו שוב בשל איכותו היוצאת מן הכלל הנותנת יין מצוין הנבצר בסוף הקיץ, יין זה היה מאד מבוקש והכורמים קיבלו פרמיות כדי לגדלו.

אבי אפרים אשכנזי נולד בזכרון יעקב. הוא היה כורם ושתלן גפן וגם הרכיב עצי זית, הוא היה מבוקש בקיבוצים ובמושבים בשל מיומנותו. הוא ויצחק וילדר דודו  היו רוכבים ימים על סוס כדי להגיע לבית השיטה לעבוד שם כל השבוע ואז היו וחוזרים לזכרון לקראת שבת.

אמי למדה מסבתי לבשל מאכלים מזרחיים כמו מג’דרה ובמיה, היה תענוג גדול והטעמים עוד בפי, היא הייתה עקרת בית ותופרת לעתים. הורי גידלו שלושה בנים. אותי,  משה שלא גר בזכרון ושושן שלימים היה מורה באורט.  אני קיבלתי את המשק המשפחתי, למדתי מאבי את המקצוע מעבר ללימודי תאוריה שלמדתי ב"מקווה ישראל" עם האגרונום הוכברג שחיבב מאד את הזכרונים.

בשנות החמישים, בעבודתי עם אבי למדתי להכיר זנים שונים של ענבים, אהבתי מאוד את זני הכרם, עשיתי ניסויים כדי למצוא את האיכותי ביותר לפי סוג האדמה (גיר. מלוחה.אדמה כבדה). צריך לדעת איזה כנה מתאימה לשטח, להרכבות, כדי שיהיה כרם מוצלח. מאוד אהבתי לעזור לאבא. נסעתי לבנימינה על אופניים ליואל סמסונוב. שם למדתי בחדרו את מלאכת ההרכבות.

כילד, שלח אותי אבי לקטוף חרובים בהר השוקת ב"ג’בי" (מעיין) המים שזרמו לשפיה ליד גן תשבי של היום. מקטיף החרובים עייפתי, ישבתי על אבן קטנה ונעקצתי על ידי דבורים בישבן, נוכחתי לדעת שמתחתי היה נחיל דבורים, רצתי דרך קיצור דרך החלקה של משפחת קאופמן והשארתי את החמור שם, הגעתי הביתה. הורי לא היו בבית הורים אבל סבתא השכיבה אותי במדרגות ומרחה את ישבני בשום ודבש.

כאשר חזרתי מהצבא השקעתי את מרצי ופיתחתי את המשק. הרחבתי אותו ובשנות ה 70 נטענו מטעי נשירים כמו משמש. שזיף ואגס. כאשר הקציבו לחלקות את המים, שלומיק זימנבודה ז"ל פנה לשר החקלאות אריק שרון שעזר בנושא.

לפני שנים הצעתי ביוזמתי לעזור לאסוף כלי עבודה עתיקים ולהציג אותם במוזיאון העלייה, הצלחתי לרתום את רוב הוותיקים לפרוייקט ונתרמו הרבה כלים ומכשירים, לצערי הכלים שכבו במחסני המועצה. החלידו וחלקם נעלמו.
שלושת ילדיי גדלו בזכרון, דלית בכורתי נשאה עם בעלה ממשפחת זוננפלד. בני, על שם הסבא בנימין הוא הבן הממשיך. עינב נישאה למשפחת סלומון מהקריות (בנותיי קבלו שמות הנגזרים מהכרמים).
היום במשק שלנו אנו מגדלים ענבי יין ושסק, עקרנו את הנשירים בשל מחסור בידיים עובדות והקצאות מים נמוכות, אשתי ניצה ז"ל. בת זכרון יעקב למשפחת פריד מצ’כיה, הייתה אשת חיל ועזר כנגדי בכל המלחמות כאשר גויסתי, היא טפלה במשק, בבית ובילדים.          
   
הבן הממשיך - בני אשכנזי
אני ממשיך את המסורת המשפחתית, מתגורר בזכרון יעקב, נשוי לשגית, פה אנחנו מגדלים את שלושת ילדינו. זיו בן ה-11,  ניר בן ה-8 וגיא בן ה7. 

חודשיים לאחר שסיימתי את שירותי הצבאי הצטרפתי  למשק המשפחתי. המשק שלנו אינו מספיק גדול כדי לפרנס את משפחתי לכן בנוסף אני עובד כפקח מזיקים ומחלות במטעים וכרמים. אני משקיע כל מרצי כדי לעזור לאבי. היום העבודה בכרמי היין אינה דורשת ידיים עובדות רבות ונעשית גם ידנית וגם ממוכנת. 

בשנת 2011 למדתי יינות במחזור הראשון של מכללת תל חי. כיום יש למשפחה יקב בוטיק בו מייצרים יינות רק מענבי הכרמים שלנו. בין היינות המיוצרים קברנה, מרלו, פטי וורדו ושרדונה. יש ענין מאוד גדול ביקבים קטנים בזכרון יעקב, יש פוטנציאל אך יש צורך בפתוח תיירותי יותר נרחב.

בתחילת שנות ה-2000 אנחנו ממשיכים לשמור על המשק ולהפיק יין בזכרון יעקב, כראוי לחזונו של הברון דה רוטשילד.